הַשְׁאִילֵינִי פָרָתָךְ וַאֲנִי נִשְׁאַל לָךְ. הַשְׁאִילֵינִי פָרָתָךְ וּבוֹא וַעֲשֵׂה עִמִּי. הַשְׁאִילֵינִי קַרְדּוֹמָךְ וּבוֹא וְנַכֵּשׁ עִמִּי. הַשְׁאִילֵינִי תַמְחוּייָךְ וּבוֹא וַאֲכוֹל עִמִּי. שְׁאָלָהּ מִן הַבַּייָר אוֹ מִן הַסַּנְטָר אוֹ מִן הָאֹיקוֹמֹנוֹס וָמֵתָה כְּמִי שֶׁהַבְּעָלִים עִמּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
שאלה מן הבייר. החופר בורות של הבעלים או מן הסנטר נאמן ביתו וכן האיקנומיס פקיד בביתו וממונה על הכל והיו עמו במלאכתו ומתה כולן כמי שהבעלי' עמו שהן עומדין תחת הבעלים:
תמחוייך. לאכול בו ובא אתה ואכול עמי:
השאילני פרתך וכו'. כלו' כל אלו שאלה בבעלים הן:
השאילני פרתך ואני נשאל לך. למלאכתך באותו היום:
הלכה: הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה כול'. תַּנֵּי. הַשְׁאִילֵינִי פָרָתָךְ עֲשָׂרָה יָמִים וְהִשָּׁאֵל לִי בָהֶן חֲמִשָּׁה יָמִים. מֵתָה. מִשִׁבְּעוּד הָרִאשׁוֹנִים. מִשִׁבְּעוּד הָאַחֲרוֹנִים מֵתָה. הַשְׁאִילֵינִי פָרָתָךְ עֲשָׂרָה יָמִים וְהִשָּׁאֵל לִי בָהֶם רִאשׁוֹנִים. וּמֵתָה בְתוֹךְ הָאַחֲרוֹנִים. 30b מִשִׁבְּעוּד הָרִאשׁוֹנִים מֵתָה. מִשִׁבְּעוּד הָאַחֲרוֹנִים מֵתָה. הַשְׁאִילֵינִי פָרָתָךְ לָאַחַר עֲשָׂרָה יָמִים. אָמַר לֵיהּ. סַבָּהּ מִן כְּבָר. מֵתָה. מִשִׁבְּעוּד הָרִאשׁוֹנִים מֵתָה. מִשִׁבְּעוּד הָאַחֲרוֹנִים מֵתָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מן כבר מתה כלומר שהיא חלושה הרבה וכמו כבר כמתה היא ואע''פ כן השאילה לו אח''כ ומתה בזה אמרינן דלא הוי כשאלה בבעלים אלא משעבוד הימים האחרונים מתה וכלומר שהרי באלו הימים האחרונים ששאל לו הפרה לא היו הבעלים שאולין עמה וקמ''ל דאע''ג דבימים הראשונים שהיה הוא בעצמו שאל לו הזכיר לו משאלת הפרה ואמר לו שרוצה הוא שישאיל לו פרתו לאחר עשרה ימים אפ''ה לאו שאלה בבעלים הוי אלא כשאלה אחרת היא:
אמר ליה סבה. והשיב לו הזקינה פרתי ואינה מוצלחת למלאכה כל כך:
השאילני פרתך לאחר עשרה ימים. ארישא דהשאל לי הן קאי וכלומר אבל אם היה הוא שאול לו באי זה ימים ולא היתה פרתו שאולה עמו אלא א''ל אחר עשרה ימים השאילני פרתך:
משעבוד הראשונים מתה. כלומר אע''פ שלא היה שאול לו כ''א בימים הראשונים ולא בימים האחרונים בשעת מיתתה אפ''ה שאלה בבעלים הואי ופטור דהכל הולך אחר שעבוד הראשונים ובשעת שאלת ימים הראשונים היה משועבד להיות שאול במלאכתו עמה והלכך כל הימים כשאלה בבעלים הן:
גמ' והשאיל לי בהן ה' ימים ראשונים. שתהיה שאול בעצמך לי ג''כ לעשות עמי בחמשה הימים הראשונים מעשרה ימים ההם:
משנה: הַמַּחֲלִיף פָּרָה בַחֲמוֹר וְיָֽלְדָה וְכֵן הַמּוֹכֵר שִׁפְחָתוֹ וְיָֽלְדָה זֶה אוֹמֵר עַד שֶׁלֹּא מָכַרְתִּי וְזֶה אוֹמֵר מִשֶּׁלָּקַחְתִּי יַחֲלוֹקוּ. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן וְכֵן שְׁתֵּי שָׂדוֹת אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה. הַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר הַגָּדוֹל לָקַחְתִּי וְהַמּוֹכֵר אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ זָכָה בַגָּדוֹל. הַמּוֹכֵר אוֹמֵר הַקָּטוֹן מָכַרְתִּי וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ אֵין לוֹ אֶלָּא קָטָן. זֶה אוֹמֵר גָּדוֹל וְזֶה אוֹמֵר קָטָן יִישָּׁבַע הַמּוֹכֵר שֶׁהַקָּטָן מָכַר. זֶה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ וְזֶה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ יַחֲלוֹקוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
היה לו שני עבדים וכו'. ישבע המוכר שהקטן מכר התם פריך עלה אמאי ישבע מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו ועוד הילך הוא ועוד אין נשבעין על העבדים ומסיק בפירושא דמתני' כשטענו עבד בכסותו ושדה בעומרים ובדלייפי ומשתבע אכסות ועמרים דמודה מקצת הטענה הוא ומיגו דמשתבע אכסות מישתבע נמי אעבד בגלגול כדרך נכסים שאין להן אחריות זוקקין לנכסיס שיש להם אחריות לישבע עליהן:
יחלוקו. מפרש בגמ':
מתני' המחליף פרה בחמור. להכי נקט חליפין בפרה ומכירה בשפחה משום דפרה אינה נקנית בכסף אלא במשיכה וכיון דמשך מידע ידע אי ילדה כבר או לא ילדה מש''ה תני בחליפין דדינו כיון שמשך בעל הפרה בחמור זכה בעל החמור בפרה בכל מקום שהיא ולפיכך נולד הספק ביניהם אבל שפחה כיון דעבד כנעני נקנה בכסף וכשנתן הכסף נקנית לו השפחה בכל מקום שהיא ואין ידוע אם עד שלא ילדה נתן הכסף והעובר שלו או לאחר שילדה והולד של בעלים:
הלכה: הַמַּשְׂכִיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ כול'. תַּנֵּי. כָּל אֵילּוּ שֶׁאָֽמְרוּ ל̇ יוֹם וְי̇ב̇ חוֹדֶשׁ לֹא שֶׁיִּדּוֹר בְּתוֹכָן ל̇ יוֹם וְי̇ב̇ חוֹדֶשׁ אֶלָּא שֶׁיּוֹדִיעוֹ קוֹדֶם ל̇ יוֹם וְקוֹדֶם י̇ב̇ חוֹדֶשׁ. בֵּית הַבַּד כָּל שָׁעַת בֵּית הַבַּד. בֵּית הַגַּת כָּל שָׁעַת הַגַּת. בֵּית הַיּוֹצְרָה אֵין פָּחוּת מִשְּׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּאִילֵּין שֶׁהֵן עוֹשִׂין בֶּעָפָר שָׁחוֹר. אֶבָל בְּאִילֵּין שֶׁעוֹשִׂין בְּעָפָר לָבָן כּוֹנֵס גּוֹרְנוֹ וּמִסְתַּלֵּק.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ר' יוחנן בעי. הא דקתני שטף נהר זיתיו וכו' יחלוקו ואם הרטיבו מחמת קרקע של זה מה הן דינם ומאי קאמרת בהא וכלומר דאמאי קתני יחלוקו סתם הא בעל הקרקע מצי למימ' אי אנא נטעי מי לא אכילנא וכדמפרש ר' יוסי בן חנינה דברי ר' יוחנן לקמיה:
גמ' תני. בתוספתא פ''ח:
לא שידור. לא על זמן הדיר' קאמר אלא שצריך להודיעו קודם שיוציאנו:
בית הבד. אינו יכול להוציאו כל שעת עשייה בבית הבד:
בעפר שחור. שמלאכתן וטיפולן מרובה:
בעפר לבן. לא היו בימיהם מלאכה מרובה כל כך:
גורנו. כליו וצרכיו ומסתלק:
אם בשזה אומר וכו'. כלומר דר' יוסי מתמה עליה לדברי ר' אילא דלדידיה דמפרש לרישא בשמא ושמא זה אומר שמא עד שלא מכרתי וזה אומר משלקחתי ובהא הוא דאמר סומכוס יחלוקו אבל בסיפא זה אומר גדול וכו' מפרש לה כפשטה דבברי וברי מיירי וכי על זה הוה אמר ר' יוחנן להוציא מדברי סומכוס דהא לא מספקא לן כלל בדברי סומכוס דלא אמר אלא בשמא ושמא אבל בברי וברי לא אמר ולא הוה ליה לר' יוחנן לאקשויי מידי אלא ודאי דלא ניחא ליה לר' יוחנן לפרש רישא בשמא וסיפא בברי והלכך מתמה ר' יוחנן דסיפא משמע להוציא מדברי סומכוס ורישא לא אתייא אלא כסומכוס:
אמר ר' אילא. דסיפא לא קשיא דתיפתר בשטוענין ברי זה אומר ברי לי שהגדול לקחתי וזה אומר ברי לי שלא מכרתי אלא הקטן ובכי הא מודה סומכוס דעל הלוקח להביא ראיה או ישבע המוכר שהקטן מכר:
נמ' זו להוציא מידי סומכוס. אסיפא קאי זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע המוכר שהקטן מכר וקאמר ר' יוחנן דזו להוציא מידי סומכוס היא וכלומר דקשיא ליה לר' יוחנן בפירושא דמתני' דהא רישא דקתני יחלוקו כסומכוס אתיא דאמר כל הספיקות שנסתפק לנו הדין עם מי יחלוקו וא''כ אמאי קאמר בסיפא ישבע הא נמי ממון המוטל בספק הוא דהרי ספק הוא להב''ד מי הוא הטוען באמת ולסומכוס יחלוקו מיבעי ליה:
משנה: הַמַּשְׂכִיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִן הֶחָג עַד הַפֶּסַח. וּבִימוֹת הַחַמָּה שְׁלֹשִׁים יוֹם וּבַכָּרַכִּין אֶחָד יְמוֹת הַחַמָּה וְאֶחָד יְמוֹת הַגְּשָׁמִים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וּבַחֲנוּיוֹת אֶחָד כָּרכִּין וְאֶחָד עֲייָרוֹת שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר חֲנוּת שֶׁל נַחְתּוֹמִין וְשֶׁל צַבָּעִין שָׁלֹשׁ שָׁנִים.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' המשכיר בית לחבירו. סתם ולא קבע לו זמן קבוע:
בימות הגשמים אינו יכול להוציאו מן החג ועד הפסח ובימות החמה שלשים יום. כלו' הדין הוא שאינו יכול להוציאו קודם הפסח ואם בא להוציאו קודם הפסח צריך שיודיענו שלשי' יום בימות החמה והיינו ט''ו באלול שהוא שלשים יום קודם החג דבימות החמה שכיחי בתים למיגר והוא הדין דבימות החמה גופייהו אם ירצה להוציאו צריך להודיעו שלשים יום מקודם ודיו בכך כיון דבימות החמה קאי הא שכיחי ליה בתי:
ובכרכין. שהכל נמשכין שם לגור והבתים אינם מצוין כ''כ צריך להודיעו י''ב חדש קודם יציאתו בין בימות החמה בין בימות הגשמים וכן בחניות בין בעיירות בין בכרכין וכשם שהמשכיר חייב להודיעו כך השוכר חייב להודיעו מקודם ל' יום בעיירות או מקודם י''ב חדש בכרכין כדי שיבקש שכן ולא ישאר ביתו פנוי ואם לא הודיעו אינו יכול לצאת אלא יתן השכר:
של נחתומין ושל צבעים. שהקיפן מרובה לזמן ארוך:
שטף הנהר את זיתיו. ומוקי לה בגמ' כגון ששטפן הנהר בגושיהן דהיינו עם הקרקע שסביבותיהן שהן יכולין לחיות על ידה ופטורין הן מערלה ובשלש שנים הראשונים הוא דיחלוקו דאע''ג דקרקע של זה מגדלן מ''מ אי לאו גושיהן לא הוו מצי למיכל מינייהו משום ערלה אבל לאחר ג' שנים הכל לבעל הקרקע דאמר ליה אי אנא נטעי מי לא הוה אכילנא לאחר שלש:
יחלוקו. לפי שההנאה לשניהם ביחד:
עשו רביעית לסאה. חוץ מן ההוצאה:
הרי הן לבעל הזיתים. דבפחות מרביעית לא קפדי אינשי ורביעית שאמרו חוץ מההוצאה שהוא מוציא במסיקתן ובעצירתן ומתני' בסתם אבל אמר לו לקוץ מיד אפילו בפחות מרביעית הרי הן לבעל הקרקע ואם אמר לקוץ כל זמן שירצה אפילו עשו יותר מרביעית הרי הן לבעל הזיתים:
מתני' המוכר זיתיו לעצים. שיקוץ אותם לשריפה והשהא אותם בקרקע ועשו זיתים רעים שאין בסאה שלהם רביעית שמן:
רַב הוּנָא אָמַר. בְּשֶׁשָּֽׁטְפָן בְּגוּשֵׁיהֶן. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. שְׁנֵי עָרְלָה בֵּינֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
כששטפן בגושיהן. ואהנו גושיהן של בעל הזיתים:
שני ערלה ביניהן. כלומר דלא תימא לפרש דברי ר' יוחנן דאיהו לא מוקי לה בששטפן בגושיהן הא ודאי ליתא דאי ליכא גושיהן א''כ מאי אית ליה לבעל הזיתים דלימא ליה זיתי גדלו (לימא) ליה עקור אילנך וזיל ועוד דהא בתוך ג' מי מצי אכיל מינייהו אלא ודאי ר' יוחנן נמי מוקי לה בששטפן בגושיהן ושני ערלה איכא בינייהו דר' יוחנן ס''ל דאפי' כשנעקרו בגושיהן אין לבעל הזיתים חלק בהן אלא בתוך שני ערלה דאי לאו גושיהן לא הוי מצי למיכל אבל לאחר שני ערלה לא אהני ליה ולא מידי והיינו דמדייק ר' יוחנן הרטיבו מחמת הקרקע מפני מה הן כדין דחלוקה ומפרש להמתני' דבאמת דוקא בתוך שני ערלה הוא דיחלוקו אבל לאחר מכאן הכל לבעל הקרקע ורב הונא לא ס''ל הכי אלא מכיון שנעקרו בגושיהן מצי למימר זיתי גדלו ולאחר שלש יחלוקו:
הלכה: הַמּוֹכֵר זֵיתָיו לָעֵצִים כול'. רִבִּי יוֹחָנָן בְּעֵי. הִרְטִיבוּ מַה הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ר' יוחנן בעי. הא דקתני שטף נהר זיתיו וכו' יחלוקו ואם הרטיבו מחמת קרקע של זה מה הן דינם ומאי קאמרת בהא וכלומר דאמאי קתני יחלוקו סתם הא בעל הקרקע מצי למימ' אי אנא נטעי מי לא אכילנא וכדמפרש ר' יוסי בן חנינה דברי ר' יוחנן לקמיה:
גמ' תני. בתוספתא פ''ח:
לא שידור. לא על זמן הדיר' קאמר אלא שצריך להודיעו קודם שיוציאנו:
בית הבד. אינו יכול להוציאו כל שעת עשייה בבית הבד:
בעפר שחור. שמלאכתן וטיפולן מרובה:
בעפר לבן. לא היו בימיהם מלאכה מרובה כל כך:
גורנו. כליו וצרכיו ומסתלק:
אם בשזה אומר וכו'. כלומר דר' יוסי מתמה עליה לדברי ר' אילא דלדידיה דמפרש לרישא בשמא ושמא זה אומר שמא עד שלא מכרתי וזה אומר משלקחתי ובהא הוא דאמר סומכוס יחלוקו אבל בסיפא זה אומר גדול וכו' מפרש לה כפשטה דבברי וברי מיירי וכי על זה הוה אמר ר' יוחנן להוציא מדברי סומכוס דהא לא מספקא לן כלל בדברי סומכוס דלא אמר אלא בשמא ושמא אבל בברי וברי לא אמר ולא הוה ליה לר' יוחנן לאקשויי מידי אלא ודאי דלא ניחא ליה לר' יוחנן לפרש רישא בשמא וסיפא בברי והלכך מתמה ר' יוחנן דסיפא משמע להוציא מדברי סומכוס ורישא לא אתייא אלא כסומכוס:
אמר ר' אילא. דסיפא לא קשיא דתיפתר בשטוענין ברי זה אומר ברי לי שהגדול לקחתי וזה אומר ברי לי שלא מכרתי אלא הקטן ובכי הא מודה סומכוס דעל הלוקח להביא ראיה או ישבע המוכר שהקטן מכר:
נמ' זו להוציא מידי סומכוס. אסיפא קאי זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע המוכר שהקטן מכר וקאמר ר' יוחנן דזו להוציא מידי סומכוס היא וכלומר דקשיא ליה לר' יוחנן בפירושא דמתני' דהא רישא דקתני יחלוקו כסומכוס אתיא דאמר כל הספיקות שנסתפק לנו הדין עם מי יחלוקו וא''כ אמאי קאמר בסיפא ישבע הא נמי ממון המוטל בספק הוא דהרי ספק הוא להב''ד מי הוא הטוען באמת ולסומכוס יחלוקו מיבעי ליה:
משנה: הַמּוֹכֵר זֵיתָיו לָעֵצִים וְעָשׂוּ פָחוּת מֵרְבִיעִית לַסְּאָה הֲרֵי אֵילּוּ לְבַעַל הַזֵּיתִים. עָשׂוּ רְבִיעִית לַסְּאָה זֶה אוֹמֵר זֵיתַיי גִּידֵּילוּ וְזֶה אוֹמֵר אַרְצִי גִידֵּלָה יַחֲלוֹקוּ. שָׁטַף הַנָּהָר זֵיתָיו וּנְתָנָם לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ זֶה אוֹמֵר זֵיתַיי גִּידֵּילוּ וְזֶה אוֹמֵר אַרְצִי גִידֵּלָה יַחֲלוֹקוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' המשכיר בית לחבירו. סתם ולא קבע לו זמן קבוע:
בימות הגשמים אינו יכול להוציאו מן החג ועד הפסח ובימות החמה שלשים יום. כלו' הדין הוא שאינו יכול להוציאו קודם הפסח ואם בא להוציאו קודם הפסח צריך שיודיענו שלשי' יום בימות החמה והיינו ט''ו באלול שהוא שלשים יום קודם החג דבימות החמה שכיחי בתים למיגר והוא הדין דבימות החמה גופייהו אם ירצה להוציאו צריך להודיעו שלשים יום מקודם ודיו בכך כיון דבימות החמה קאי הא שכיחי ליה בתי:
ובכרכין. שהכל נמשכין שם לגור והבתים אינם מצוין כ''כ צריך להודיעו י''ב חדש קודם יציאתו בין בימות החמה בין בימות הגשמים וכן בחניות בין בעיירות בין בכרכין וכשם שהמשכיר חייב להודיעו כך השוכר חייב להודיעו מקודם ל' יום בעיירות או מקודם י''ב חדש בכרכין כדי שיבקש שכן ולא ישאר ביתו פנוי ואם לא הודיעו אינו יכול לצאת אלא יתן השכר:
של נחתומין ושל צבעים. שהקיפן מרובה לזמן ארוך:
שטף הנהר את זיתיו. ומוקי לה בגמ' כגון ששטפן הנהר בגושיהן דהיינו עם הקרקע שסביבותיהן שהן יכולין לחיות על ידה ופטורין הן מערלה ובשלש שנים הראשונים הוא דיחלוקו דאע''ג דקרקע של זה מגדלן מ''מ אי לאו גושיהן לא הוו מצי למיכל מינייהו משום ערלה אבל לאחר ג' שנים הכל לבעל הקרקע דאמר ליה אי אנא נטעי מי לא הוה אכילנא לאחר שלש:
יחלוקו. לפי שההנאה לשניהם ביחד:
עשו רביעית לסאה. חוץ מן ההוצאה:
הרי הן לבעל הזיתים. דבפחות מרביעית לא קפדי אינשי ורביעית שאמרו חוץ מההוצאה שהוא מוציא במסיקתן ובעצירתן ומתני' בסתם אבל אמר לו לקוץ מיד אפילו בפחות מרביעית הרי הן לבעל הקרקע ואם אמר לקוץ כל זמן שירצה אפילו עשו יותר מרביעית הרי הן לבעל הזיתים:
מתני' המוכר זיתיו לעצים. שיקוץ אותם לשריפה והשהא אותם בקרקע ועשו זיתים רעים שאין בסאה שלהם רביעית שמן:
הלכה: אָמַר לוֹ הִשְׁאִילָהּ לִי כול'. הַמַּחֲלִיף פָּרָה כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. זוֹ לְהוֹצִיא מִידֵי סוּמָּכוֹס שֶׁאוֹמֵר. כָּל הַסְּפֵיקוֹת יַחֲלוֹקוּ. 31a אָמַר רִבִּי לָא. תִּיפְתָּר בְּשֶׁזֶּה אוֹמֵר. בָּרִיא לִי. וְזֶה אוֹמֵר. בָּרִיא לִי. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. אִם בְּשֶׁזֶּה אוֹמֵר. בָּרִיא לִי. וְזֶה אוֹמֵר. בָּרִיא לִי. עַל דָא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן לְהוֹצִיא מִדִּבְרֵי סוּמָּכוֹס.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ר' יוחנן בעי. הא דקתני שטף נהר זיתיו וכו' יחלוקו ואם הרטיבו מחמת קרקע של זה מה הן דינם ומאי קאמרת בהא וכלומר דאמאי קתני יחלוקו סתם הא בעל הקרקע מצי למימ' אי אנא נטעי מי לא אכילנא וכדמפרש ר' יוסי בן חנינה דברי ר' יוחנן לקמיה:
גמ' תני. בתוספתא פ''ח:
לא שידור. לא על זמן הדיר' קאמר אלא שצריך להודיעו קודם שיוציאנו:
בית הבד. אינו יכול להוציאו כל שעת עשייה בבית הבד:
בעפר שחור. שמלאכתן וטיפולן מרובה:
בעפר לבן. לא היו בימיהם מלאכה מרובה כל כך:
גורנו. כליו וצרכיו ומסתלק:
אם בשזה אומר וכו'. כלומר דר' יוסי מתמה עליה לדברי ר' אילא דלדידיה דמפרש לרישא בשמא ושמא זה אומר שמא עד שלא מכרתי וזה אומר משלקחתי ובהא הוא דאמר סומכוס יחלוקו אבל בסיפא זה אומר גדול וכו' מפרש לה כפשטה דבברי וברי מיירי וכי על זה הוה אמר ר' יוחנן להוציא מדברי סומכוס דהא לא מספקא לן כלל בדברי סומכוס דלא אמר אלא בשמא ושמא אבל בברי וברי לא אמר ולא הוה ליה לר' יוחנן לאקשויי מידי אלא ודאי דלא ניחא ליה לר' יוחנן לפרש רישא בשמא וסיפא בברי והלכך מתמה ר' יוחנן דסיפא משמע להוציא מדברי סומכוס ורישא לא אתייא אלא כסומכוס:
אמר ר' אילא. דסיפא לא קשיא דתיפתר בשטוענין ברי זה אומר ברי לי שהגדול לקחתי וזה אומר ברי לי שלא מכרתי אלא הקטן ובכי הא מודה סומכוס דעל הלוקח להביא ראיה או ישבע המוכר שהקטן מכר:
נמ' זו להוציא מידי סומכוס. אסיפא קאי זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע המוכר שהקטן מכר וקאמר ר' יוחנן דזו להוציא מידי סומכוס היא וכלומר דקשיא ליה לר' יוחנן בפירושא דמתני' דהא רישא דקתני יחלוקו כסומכוס אתיא דאמר כל הספיקות שנסתפק לנו הדין עם מי יחלוקו וא''כ אמאי קאמר בסיפא ישבע הא נמי ממון המוטל בספק הוא דהרי ספק הוא להב''ד מי הוא הטוען באמת ולסומכוס יחלוקו מיבעי ליה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source